ג ו-ר' שניהם גרושים עם ילדים מנישואים קודמים חיו יחד בזוגיות מאז 2002 ללא נישואין. ר' היא עורכת דין.
במהלך השנים חתמו על שני הסכמים. האחד ב- 2005 והשני ב- 2009 כאשר בפבואר אותה שנה רכשו במשותף בית בתל אביב שנרשמה על שמם בחלקים שווים כשאותו מימנו רק על ידי מכירת דירת המגורים של הגבר.
ב 2005 קובע ההסכם הפרדה רכושית מוחלטת. ההסכם השני היה מפורט יותר ונגע בכל ההיבטים הנוגעים לחיים המשותפים, הרכוש וסוגיית הירושה במקרה של מוות כשנקבע שדירתה הקודמת נשארת בבעלותה המלאה.
אלא שהשניים נפרדו ב- 2014 והחלו לנהל תביעות רכושיות הדדיות.
במהלך הדיונים הסתבר שהאשה ניהלה רומן עם הנוטריון שאצלו נחתם ההסכם ב 2009 ושהוא והאשה עובדים יחד באותו משרד, שבדיעבד העניק לה יתרון חוזי וכי ג' עצמו כלל לא חתם בפני אותו נוטריון.
בא כוחו של בן הזוג לשעבר- ג', עו"ד רפי שדמי טען שמדובר בעוקץ- שבהסכם מ- 2009 קיימים פגמים שונים הפוסלים את תוקפו וכי בת זוגו לשעבר ניצלה את היותה עו"ד כדי להטעותו.
בית המשפט לענייני גילה שאמנם במועד שמיעת ההוכחות האשה והנוטריון הם בני זוג אך לא קיבל את טענתה כי הרומן ביניהם התחיל בשנת 2010.
על רקע זה בחן בית המשפט האם האשה והנוטריון היו זוג בעת החתימה על ההסכם מ- 2009 . בית המשפט סבר שהיה ראוי לאשה להביא ראיות פוזיטיביות למועד תחילת הקשר עם הנוטריון.
וכן התייחס ביה"מ להעדר תום הלב של האשה בשעה שהיא מנכסת לעצמה זכויות בשווי ניכר מרכושו של הגבר שהוחרג מהשיתוף ביניהם תוך שהיא מנהלת בחשאי רומן עם הנוטריון.
בנוסף הסתבר כי ההסכם מ- 2009 היה דרוש אישור בית משפט אלא שהיא נמנעה מעשות כן ופנתה לנוטריון שכן ידעה שג' אינו מעוניין להינשא. לפיכך בפבואר 2016 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את עמדת הגבר. האשה טענה כי למרות שהשתכרה 25 אלף ₪ בחודש היא פיתחה בגבר תלות כלכלית. בית המשפט גם דחה את דרישת האשה לקבל סך של 10 אלפי ₪ בחודש למשך 3 שנים כמזונות משקמים. כן פסק ביה"מ כי על האשה לשלם לגבר דמי שימוש ראויים בדירה ואף חייב אותה לשאת בהוצאות משפט בסך 100 אלף ₪.
האשה ערערה על פסה"ד לבית המשפט המחוזי אולם זה החליט להשאיר את פסה"ד של השופט שנלר מביה"מ לענייני משפחה על כנו.
לחצו כאן
לקריאת הכתבה המלאה אודות התיק שבו ייצגתי את הבעל