כשבני הזוג נפרדים קם הצורך בתשלום מזונות- חיוב עבור השתתפות בכלכלת הילדים ולפעמים בכלכלת בן הזוג האחר, בזמן ההליך המשפטי ולאחריו.
כלל אצבע בסיסי וחשוב ביותר בכל הנוגע לתביעת מזונות - צריך לשמור ולתעד ראיות המעידות על רמת החיים שהיתה לפני הסכסוך, לפני הפסקת התמיכה הכלכלית של בן הזוג המפרנס ביתר בני המשפחה.
בשנת 1959 חוקק בישראל החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959. לפיו אדם חייב במזונות בהתאם לדין האישי שחל עליו- לפי דתו. לדוגמא, כשהצדדים כולם יהודים: ילדים ו/או אישה נשואה- החיוב במזונות יהיה בהתאם לדין העברי- היהודי.
אם הצדדים לא שייכים לאותה דת (לדוג' נוצרי ויהודיה) או שהם שייכים ל"עדה דתית" שאינה מוכרת בחוק הישראלי, או שאין דין אישי שחל עליהם, יפסקו בתי המשפט מזונות בהתאם להוראות החוק האזרחי- החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959.
מזונות ילדים
כשמוגשת תביעה למזונות ילדים, בתי המשפט בוחנים את היקף הצרכים של הילדים (כלל ההוצאות הנדרשות לגידול הילדים) ובמקביל נבחנות ההכנסות וההוצאות של שני ההורים.
מי שמגיש לבית המשפט תביעה למזונות ילדים צריך להוכיח שהיקף ההוצאות הנתבעות הוצא גם לפני תחילת הסכסוך, לדוג' עבור ביגוד, חינוך, חוגים, מזון, צרכים מיוחדים ככל שיש כאלה וכד' (ראה כלל האצבע בראש העמוד- חייבים לשמור ולתעד הוצאות!).
הגישה המקובלת בבתי המשפט בישראל בכל הנוגע למזונות ילדים היא שהצרכים הבסיסיים ביותר של ילד נאמדים בסך 1,300-1,400 ₪ בחודש ולכן ברוב המקרים אין צורך להוכיח לבית המשפט סכום בסיסי זה. ילדים שרגילים לרמת חיים גבוהה יותר ולהוצאות גבוהות יותר, יכולים להיות זכאים לסכום מזונות גבוה מ-1,400 ₪, אם השתכרות ההורים לאחר פיצול התא המשפחתי מאפשרת זאת.
הצרכים הבסיסיים ביותר של ילדים בדיני המזונות מוגדרים כמזון, ביגוד, והוצאות חינוך ורפואה בסיסיות. לחיוב עבור צרכים בסיסיים אלה אמור להתווסף חיוב עבור הוצאות המגורים, המוגדרות במשפט: 'הוצאות מדור ואחזקתו'. הוצאות המדור ייקבעו לפי ההוצאה המשולמת בפועל עבור דמי שכירות או החזר משכנתא חודשי, וצריך להציג לבית המשפט ראיות גם לגובה הוצאות אחזקת המדור (הכוונה לחשבונות כגון חשמל, ארנונה, מים, ועד בית וכו').
בית המשפט בוחן את הראיות המוגשות לו ובסופו של יום קובע סכום מזונות חודשי קבוע. לחיוב קבוע זה מתווספים חיובים שאינם קבועים, המוגדרים במשפט 'הוצאות חינוך ורפואה חריגות' כגון חוגים, צהרון, טיפולי שיניים, קייטנות. בית המשפט קובע מה יהיה החלק של כל אחד מההורים בתשלום עבור ההוצאות החריגות כאשר בדר"כ כל אחד מההורים מחויב לשלם מחצית, אבל אם יש פערים משמעותיים בין ההכנסות של ההורים, ייתכן ובית המשפט יטיל את החיוב על ההורים בחלקים שונים ביניהם, כגון 70%- 30% וכד'.
חלוקת הזמן של הילדים עם כל אחד מהוריהם היא גם גורם המשפיע על גובה החיוב במזונות. ככל שהילדים נמצאים יותר זמן עם ההורה שחויב בתשלום המזונות, החיוב יהיה נמוך יותר, מאחר ונקודת ההנחה היא שאותו הורה מממן באופן ישיר חלק משמעותי מצרכי הילדים כשהם נמצאים אתו. לקריאה נוספת בנושא חלוקת זמני השהות של הילדים ראה תחת הכותרת 'משמורת'.
מזונות אישה
כשזוג יהודים נישא כדת משה וישראל, הבעל מתחייב בחתימתו על הכתובה, לשאת במזונותיה של אשתו, כלומר, לממן את צרכיה. הגדרת המזונות היא במובן הרחב של המושג- לא רק מזון אלא גם ביגוד, קוסמטיקה וטיפוח, בילויים ופנאי, חופשות וטיולים- הכל בהתאם לרמת החיים שנהגה בבית לפני הסכסוך, על בסיס הכלל ההלכתי 'עולה עמו ואינה יורדת'.
לחובת הבעל במזונות אשתו, נלווית כמובן החובה לדאוג לה גם לקורת גג ולתנאי המחיה שנהגו קודם לסכסוך. אישה שגרה בוילה מפוארת ונהנתה משירותיהם של גנן ועוזרת בית, זכאית לאותה רמת החיים גם מבחינת הוצאות המדור ואחזקת המדור בהן יחויב בעלה.
בסיטואציה בה הבעל לא הצליח להוכיח שקיימת עילה בדין המבטלת את זכאותה של אשתו למזונות, הדין היהודי אוסר על הבעל להתנער מאשתו יום בהיר אחד, "לסגור את הברזים" ולהותיר אותה בלי ההכנסה לה הורגלה אותה אישה לפני הסכסוך שבינה לבין בעלה.
עם זאת, חשוב להבהיר שהזכאות של אישה יהודיה למזונות מהדין הדתי היא עד לגירושין בלבד ועם סידור הגט הזכאות תמה, כלומר, אישה גרושה אינה זכאית למזונות על פי הדין הדתי (אך במקרים חריגים בתי המשפט יכולים לפסוק לאישה מזונות אזרחיים לאחר סידור הגט- ראה להלן בפרק 'מזונות אזרחיים').
גם תביעה למזונות אישה דורשת הוכחות לרמת החיים שהיתה בבית לפני הסכסוך ולהיקף הצרכים להם הורגלה האישה ע"י בעלה (ושוב ראה כלל האצבע שלעיל- חייבים לשמור תיעוד על הוצאות ורמת חיים).
במידה ואישה עובדת ומתפרנסת, יינתן לכך משקל בהתאם לכלל ההלכתי: 'מעשה ידיה תחת מזונותיה', כלומר, הכנסתה של האישה מעבודתה, תחושב ותופחת מסכום המזונות בהם יחויב בעלה לשלם לה. לדוג', אם אישה מוכיחה שהצרכים שלה בחודש עומדים ע"ס 10,000 ₪, והיא מתפרנסת ומרוויחה 7,000 ₪ בחודש מעבודתה,
לא כל אישה נשואה זכאית למזונות. בנוסף להכנסה העצמאית של האישה, שיכולה לשלול את זכאותה, יכול הבעל להוכיח שמתקיימות עילות, אשר לפי הדין הדתי שוללות את זכאותה של אישה נשואה למזונות, אפילו במצבים בהם אין לה הכנסה עצמאית משלה. העילות הגורמות לשלילת זכאותה של אישה נשואה למזונות הן: בגידה, מעשה כיעור (התנהגות שאינה בגידה ממש אך אינה הולמת אישה נשואה), אי קיום מצוות הדת (כשהאישה בהתנהגותה פוגעת בקיום המצוות ע"י הבעל) אישה שאינה עמו (כשהאישה עזבה את בית המגורים המשותף ללא הצדקה ראויה), ומרידה (אישה שמתנכרת לבעלה או מסרבת לקיים עמו יחסי מין תקופה ממושכת, ומתנהגת כאילו הוא מאוס עליה, מבלי שנמצאה הצדקה אובייקטיבית ראויה למיאוסה בו).
אישה שאינה מעוניינת להתגרש מבעלה, צריכה להגיש לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית, ולשכנע שהיא אכן מעוניינת להישאר אישתו. תביעת שלום בית המוגשת ע"י אישה, יכולה להעניק לה סעד הנקרא 'מדור ספציפי'- צו שניתן ע"י בית הדין הרבני, המונע מהבעל לפרק את השיתוף בדירת המגורים ולהוציא את האישה מהבית בו התגוררו בני הזוג יחדיו. צו למדור ספציפי הולך 'יד ביד' עם הכרתו של בית הדין הרבני בכנותה של תביעת שלום הבית שהגישה האישה, וההיגיון המונח בבסיס הגבלה זו הוא שפירוק פיזי של בית המגורים ככל הנראה יכשיל כל ניסיון לחזרת בני הזוג לחיים בשלום.
גם סרבנות גט משפיעה על החיוב במזונות אישה- אישה שמסרבת לקבל מבעלה את הגט למרות שבית הדין חייבה בגירושין, ככל הנראה תאבד את זכאותה למזונות, ומנגד- בעל שמסרב לתת לאישתו גט, עלול להיות מחויב ב'מזונות מעוכבת'- מזונות אישה מעין "עונשיים", על הצד הגבוה יותר, היות והוא מעכב את האישה מלהינשא לגבר אחר ומנציח נישואים ריקים מתוכן.
מזונות ידועה בציבור- מזונות אזרחיים /דמי שיקום
זכאותה של ידועה בציבור למזונות מבן זוגה אינה מעוגנת בישראל בחקיקה והחיוב במזונות מקורו בפסקי דין שניתנו ע"י בית המשפט העליון.
בית המשפט העליון ביסס את החיוב במזונות אזרחיים על דיני החוזים ועל חובת תום הלב. במידה והוכח שהקשר בין אותם בני זוג אינו קשר ארעי אלא בני הזוג קשרו את גורלם זה בזו, חיו כבעל ואישה וניהלו משק בית משותף- כלומר, חיו כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין רק ללא טקס החתונה, בית המשפט יעניק לאישה זכויות דומות לזכויותיה של אישה נשואה, אך לא מכוח הדין הדתי אלא מכוח הדין האזרחי ועקרונות של שוויון והסתמכות.
בתי המשפט יחייבו במזונות ידועה בציבור כאשר האישה הצליחה לשכנע – מכוח אורח חיי הצדדים- שהיה ביניהם מעין הסכם מכללא- כלומר, הסכם לא כתוב או ברור אלא משתמע מאופן ניהול החיים המשותפים.
לעומת אישה נשואה, על ידועה בציבור בראש ובראשונה מוטל הנטל להוכיח לבית המשפט שבני הזוג אכן חיו כמו בעל ואישה וסביבתם ראתה בהם כידועים בציבור. מדובר בנטל הוכחה שאיננו תמיד פשוט כאשר ברוב המקרים, הגבר הנתבע לתשלום מזונות, ינסה לגמד את הקשר הזוגי ולהציגו כארעי, על מנת שבית המשפט לא יכריע שהצדדים היו ידועים בציבור.
כמובן שככל תביעת מזונות, גם תביעה למזונות אזרחיים מחייבת הוכחות לרמת החיים בה חיו הצדדים ולתמיכה הכלכלית שקיבל בן זוג אחד ממשנהו.
ידועה בציבור יכולה להיות זכאית גם למזונות משקמים ו/או דמי הסתגלות, שמשמעותם חיוב בן הזוג במזונות לתקופה שלאחר הפרידה, תקופה בה האישה נאלצת להתרגל למצב חדש, בהעדר התמיכה הכלכלית שהיתה לה מבן זוגה טרם הפרידה. בית המשפט יכול לקצוב מזונות משקמים לתקופה של כשנתיים בערך, כאשר מצופה מהאישה לנצל את אותן שנתיים בה מוענקים לה המזונות על מנת לשקם את מצבה ולשפר את יכולתה הכלכלית לעתיד.
כך, מצד אחד ידועה בציבור יכולה להיות זכאית לדמי הסתגלות, מזונות לאחר פרידה אשר נדיר שאישה נשואה תהיה זכאית להם, מצד שני, על ידועה בציבור לעבור משוכה לא פשוטה להוכחת טיב ואופי הקשר בבית המשפט, משוכה אותה אישה נשואה ברגיל לא נדרשת לעבור.
ההלכות לגבי ידועים בציבור יכולות להיות רלוונטיות גם לזוג יהודים שנישאו בנישואים אזרחיים. בנישואים אזרחיים אין לאישה כתובה והיא אינה זכאית למזונות על פי הדין הדתי היהודי, אך בנסיבות מסוימות אותה אישה יכולה להיות זכאית למזונות אזרחיים, מכוח אותם עקרונות שפורטו לעיל, בדומה להגנה על זכויותיה של ידועה בציבור.
לא למותר לציין כי בעת האחרונה, החלו בתי המשפט לענייני משפחה לשקול גם פסיקת מזונות לאחר הגט, לנשים שהיו נשואות כדת משה וישראל, במצבים בהם הצדדים התגרשו, חלוקת הרכוש המשותף עדיין לא הסתיימה והבעל מרוויח משמעותית יותר מהאישה.
לקריאת מידע נוסף בנושא מזונות, מאת עו"ד רפי שדמי