על פי החוק אדם שגילו מעל ל-18 שנים הינו כשיר משפטית (עד גיל 18 אדם מוגדר כ'קטין', כלומר, הוא אינו כשיר משפטית וההורים הינם האפוטרופסים הטבעיים שלו).
במקרים מסוימים, אדם שבגר וגילו מעל ל-18 שנים לא יהיה כשיר משפטית, לדוג' במקרים של מחלות נפש או לקויות מסוימות הפוגעות ביכולתו של אדם לתפקד באופן עצמאי, או כתוצאה ממחלות זיקנה שגורמות לדמנציה- לירידה קוגניטיבית.
כאשר אדם בגיר נעדר כשרות משפטית, כלומר, מבחינת החוק הוא אינו כשיר לביצוע פעולות משפטיות, הוא יוגדר כ'חסוי' וקם הצורך למנות לו אפוטרופוס שידאג לענייניו הכספיים וגופניים.
על מנת למנות אפוטרופוס לחסוי, יש להגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למינוי אפוטרופוס. בדר"כ, במקרים בהם אין סכסוך בין בני המשפחה, ההעדפה תהיה למנות כאפוטרופוס אדם הקרוב לחסוי, כגון צאצא או בן זוג, אך במקרים בהם אין לחסוי אדם קרוב, או שהמחלוקת בין בני המשפחה של החסוי מעלה חשש שמינוי מי מקרוביו לא יגן בהכרח דווקא על האינטרסים של אותו חסוי, ניתן למנות צד ג' ניטרלי, כגון עורך דין או עמותה, על מנת שהם ינהלו את ענייניו.
כשמוגשת לית המשפט בקשה למינוי אפוטרופוס, יש לצרף חוות דעת רפואית המעידה על הצורך במינוי אפוטרופוס, וכן את עמדתם של יתר קרוביו של החסוי לבקשת המינוי. לאחר הגשת הבקשה בית המשפט יפנה לרשויות הרווחה על מנת שיבחנו את הבקשה ואת מצבו של החוסי ויגישו לבית המשפט חוות דעת המכונה 'תסקיר'.
במקרים דחופים ניתן לבקש מינוי זמני שיעמוד בתוקף עד למינוי הקבוע.
אפוטרופוס שמונה על חסוי מחויב לדווח על פעולותיו ועל נכסיו של החסוי לאפוטרופוס הכללי, שם יושבת מחלקת הפיקוח על אפוטרופסים. עם המינוי יש להגיש לאפוטרופוס הכללי 'פרטה' המפרטת את נכסיו של החסוי נכון ליום המינוי, ובנוסף יש להגיש מדי שנה דו"ח כספי המתעד את הפעולות שנעשו בכספי החסוי.
על מנת למכור נכס מקרקעין שבבעלות חסוי יש לקבל היתר מבית המשפט לענייני משפחה, שמבקש לצורך מתן ההיתר, בין היתר, את עמדת האפוטרופוס הכללי.