פירוק שיתוף וחלוקת רכוש

פירוק התא המשפחתי של בני זוג מחייב הכרעה מה מתוך הרכוש שצבר כל צד בתקופת החיים המשותפת הוא רכוש משותף, ולאחר מכן לחלק את אותו הרכוש שנמצא כמשותף, בין שני בני הזוג.

גם הגדרת תקופת החיים המשותפת, או בשפה המשפטית- תקופת השיתוף, אינה תמיד ברורה ולעיתים מחייבת התערבות והכרעה שיפוטית. צריך להכריע גם את מועד תחילתו של השיתוף, כאשר לגבי בני זוג נשואים ברוב המוחלט של המקרים יהיה זה יום החתונה. בנוסף יש להכריע מה הוא מועד תום השיתוף, או בשפה המשפטית- מועד הקרע- שהסממנים הקלאסיים שלו הם הגשת תביעות ע"י בני הזוג, עזיבת אחד מבני הזוג את בית המגורים המשותף ועצירת הפעילות השוטפת בחשבון הבנק המשותף, בדר"כ ע"י הגבלתו לשתי חתימות.

מהפן המשפטי יש הבדל בין רכוש שרשום על שם שני בני הזוג או שייך באופן מובהק לשניהם- לדוג' דירת מגורים הרשומה בטאבו על שם שני בני הזוג, חשבון בנק משותף, או הרהיטים ושאר המיטלטלין שבדירת המגורים המשותפת- ברכוש זה צריך לפרק את השיתוף. לעומת זאת, לגבי רכוש שרשום על שם אחד מבני הזוג בלבד, בדר"כ עורכים איזון שווי, שבסופו אחד מבני הזוג נדרש לשלם לשני תמורה כספית.

איזון משאבים בין בני זוג

על בני זוג שרשומים במשרד הפנים כנשואים (בין אם נישאו ברבנות ובין אם בנישואים אזרחיים) ואשר נישאו זה לזו לאחר 1.1.1974, חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973.
על פי חוק יחסי ממון, עם פקיעת הנישואין, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שוויו של הרכוש שצברו בני הזוג בתקופת השיתוף. לכן, ברוב המקרים, כשחוק יחסי ממון מופעל, בן זוג אחד לא הופך להיות בעלים של רכוש הרשום על שם בן הזוג האחר, כלומר, הרכוש לא הופך להיות קניין שלו, אבל כן קמה לו הזכאות לתשלום כספי עבור מחצית השווי של אותו רכוש הרשום על שם בן הזוג האחר. עם זאת, חוק יחסי ממון מאפשר לאזן רכוש בין בני זוג, גם על ידי העברת הבעלות ברכוש בפועל, או בשפה המשפטית 'בעין' ואם בני הזוג לא מגיעים להסכמה החוק גם מעניק לבית המשפט שיקול דעת להתערב ולהכריע אם האיזון הכלכלי יבוצע בעין, או בתשלום כספי או בשווה כסף.

נכסים שאחד מבני הזוג קיבל לבדו במתנה או בירושה בדר"כ לא נכנסים למסת הרכוש שיאוזן בין שני בני הזוג, אלא אם הוכח שבן הזוג שקיבל את המתנה או הירושה, שיתף את בן הזוג האחר במה שקיבל.

חוק יחסי ממון מאפשר לבית המשפט לקבוע במקרים מסוימים שהרכוש המשותף לא יחולק חצי חצי, אלא ביחס שונה, בדר"כ כאשר לאחד מבני הזוג פוטנציאל השתכרות והכנסה גבוהה משמעותית מאשר לבן הזוג האחר, המוגדרים במשפט כ'נכסי קריירה' ו/או 'הון אנושי'. עם זאת, נראה שבתי המשפט בישראל ממעטים לעשות שימוש באפשרות זו של חלוקה לא שיוויונית ואפילו במקרים בהם מוכח שבמהלך תקופת השיתוף האישה הקריבה את הקריירה שלה לטובת גידול הילדים, מציאות שאפשרה לבעל להשקיע את מרצו מחוץ לבית ולפתח קריירה המעניקה לו שכר חודשי נאה לאחר הפרידה, פוסקים בתי המשפט פיצוי סימלי יחסית שאינו מציב את בני הזוג במצב שיוויוני בפועל.

הלכת השיתוף

על בני זוג שנישאו לפני 1.1.1974 ועל בני זוג ידועים בציבור, חלה הלכת השיתוף. הלכת השיתוף שונה מהסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון, מאחר ולמעשה היא הופכת את בן הזוג האחד לבעלים ממש של מחצית הרכוש הרשום על שם בן הזוג האחר, כך שהזכות שיוצרים החיים המשותפים היא זכות קניינית, החזקה יותר מהזכות לתשלום תמורה כספית שבחוק יחסי ממון.

בשונה מזוגות שנישאו לפני 1.1.1974, לגבי ידועים בציבור הלכת השיתוף אינה מוחלת באופן אוטומטי. ראשית על בן הזוג התובע להוכיח שבני הזוג הם אכן ידועים בציבור, כלומר, שהצדדים חיו כבעל ואישה- חיו חיי משפחה וניהלו משק בית משותף. לאחר שעוברים משוכה זו על הצד התובע להוכיח שבן זוגו התכוון לשתף אותו בפועל ברכוש הרשום על שמו בלבד. יצוין בסוגיה זו כי בתי המשפט נותנים משקל ניכר לשאלה האם אותם בני זוג לא מיסדו את הקשר שביניהם ע"י נישואין, מאחר והם מנועים להינשא מסיבות שונות או שמא בחרו הם לא להינשא מאחר והקשר נתפס ביניהם כארעי והם רצו להבחין עצמם מזוגות נשואים.

שיתוף ספציפי ודיני השיתוף הכלליים

גם הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון וגם הלכת השיתוף, מחריגים מהשיתוף בין בני הזוג 'נכסים חיצוניים', כלומר, נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה, או נכסים שנרכשו ע"י אחד מבני הזוג, לפני תחילת תקופת השיתוף.

עם זאת, בנסיבות מסוימות, קיימת אפשרות לתבוע ולהוכיח שיתוף של בן הזוג, גם בנכסים המוגדרים חיצוניים. שיתוף בנכסים כאלה מתאפשר באמצעות דיני השיתוף הכליים וחובת תום הלב שבחוק הישראלי.

על הבן הזוג הטוען לשיתוף בנכס חיצוני להוכיח לבית המשפט כי בנסיבות שהתקיימו בין אותם בני זוג, נוצר כלפיו מצג כי אותו הנכס שייך גם לו. הנכס החיצוני העיקרי שבתי המשפט עלולים להכריע בסופו של יום שהוא משותף לשני בני הזוג, הינו דירת המגורים שלהם, אשר נתפסת כנכס משפחתי מובהק. כשעולה טענה שדירת מגורים הפכה לאורך הזוגיות למשותפת, למרות שבמקור היתה נכס חיצוני, בתי המשפט יבדקו אילו מצגים יצרו בני הזוג האחד כלפי האחר, האם הושקעו כספים משותפים בהשבחת הדירה וכד' שלל נסיבות העלולות להביא להכרעה השונה מרישום הנכס בפועל ומהוראות חוק יחסי ממון והלכת השיתוף.

חלוקה לפי הסכם

כמובן שאם בני הזוג ערכו בעבר הסכם ממון או הסכם לחיים משותפים, ובהסכמים אלה הסכימו על הסדרים שונים מהמפורט לעיל, ברוב המקרים וככל שההסכמים בתוקף, יחולק הרכוש בהתאם להסכמות הצדדים שבוטאו בהסכם (לקריאה מורחבת ראה פרק 'הסכמי ממון')

מינוי מומחים בתביעות רכוש

כשמוגשת לבית המשפט תביעה לפירוק שיתוף ו/או חלוקת רכוש בין בני זוג, בית המשפט לרוב ימנה מומחה כלכלי מטעמו, בדר"כ רואה חשבון, על מנת שיאמוד את זכויות הצדדים, יאזן את הזכויות הסוציאליות על דרך האקטואריה, ויגיש הערכות שווי של הנכסים המאוזנים, לרבות הערכות שווי של חברות שמי מבני הזוג בעליהם.

בסיטואציות בהן בית המשפט שוכנע שקיים חשש סביר שאחד מבני הזוג השולט ברכוש מסוים, מייצר מניפולציות על מנת להפחית משוויו, ו/או מעלים הכנסות וכד' על מנת לפגוע בזכויות בן הזוג האחר, יכול בית המשפט למנות כמומחה רואה חשבון חוקר, לו ניתנות סמכויות דרישה וחקירה נרחבות וסמכויותיו מוגדרות כאילו הוא בא בנעליו של אותו בן זוג השולט ברכוש.

סמכותו הטבעית של בית המשפט לענייני משפחה הינה לדון בתביעות שבין בני משפחה. במידה וקיימת חברה משפחתית, או שקיימים קרובים אחרים המעורבים ושולטים ברכוש של בני הזוג המסוכסכים, ניתן לעתור לבית המשפט ולבקש צירוף נתבעים נוספים לתביעות- כגון חברות משפחתיות, בני משפחה ו/או קרובים נוספים וכד'.

חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014

החוק נכנס לתוקף החל מחודש פברואר 2015. החוקים וההלכות המשפטיות בדיני המשפחה, מאפשרים יצירת שיתוף גם בזכויות הסוציאליות, לרבות הפנסיה שצבר כל אחד מהצדדים. החוק חוקק על מנת לתת מענה לקשיים שבהיוון הזכויות הסוציאליות במקרים בהם בני הזוג נפרדים לפני שהזכויות גמלו, לסיכון שבאובדן הזכויות במידה ובן הזוג שעל שמו הזכויות הולך לעולמו והזכויות יורדות לטימיון וכד'.

חוק התכנון הפנסיוני מאפשר לבן הזוג שהזכויות אינן רשומות על שמו לפצל את הקופה ולהפוך להיות הבעלים של החלק המגיע לו, כך שיקבל את זכויותיו ישירות מהגורם המבטח, ללא צורך ו/או תלות בתיווכו של בן הזוג לשעבר שצבר את אותן הזכויות.