העיקרון הבסיסי מורה שאסור להורה ו/או לאפוטרופוס, להוציא קטין מגבולות המדינה בה הוא מתגורר, ללא הסכמתו של ההורה האחר או ללא אישורו של בית המשפט המוסמך.
מטרתו של חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991, לסייע להורה להשיב את הילד בבטחה ובמהרה למדינתו, במצבים בהם ההורה האחר הפר את העיקרון הנ"ל ולקח את הילד ממדינת מושבו למדינה אחרת, או נסע עם הילד לחו"ל ולא השיבו במועד למדינת מושבו.
בסיס האמנה הינו שמחלוקות בנושא משמורת ילדים ואחזקתם צריכות להיות מוכרעות ע"י בית המשפט שבמקום מגוריו הרגיל והקבוע של הילד- כלומר, בית המשפט במדינת המושב, שרק לו הסמכות לדון בעניינים אלה.
מקרים של חטיפת ילדים ע"י הורה, מתרחשים בדרך כלל כאשר אחד ההורים אינו מרוצה מהכרעות קיימות או עתידיות של בית המשפט המוסמך במדינת המושב של הילד ולכן, אותו ההורה, לוקח את הילד למדינה אחרת ומנסה לתפוס סמכות שם, על מנת לשנות את המצב המשפטי.
במצבים בהם ילד נלקח ע"י הורה/אפוטרופוס למדינה אחרת, על ההורה האחר להגיש תביעה לפי אמנת האג, במדינה אליה נחטף הקטין, בה הוא עותר שבית המשפט יורה על השבת הקטין למדינת מושבו.
בכל מדינה החתומה על אמנת האג, הוקמה רשות שתפקידה לסייע בתקשורת בין המדינות במקרים של חטיפת ילדים ובישראל כוננה 'הרשות המרכזית' היושבת בפרקליטות המדינה במחוז ירושלים.
לתביעות לפי אמנת האג (השבת ילדים חטופים) ישנם סדרי דין מיוחדים הקבועים בתקנות סדרי הדין, וההליך המשפטי בתביעות כגון אלה הינו בדר"כ מהיר יחסית.